152 שנים לאדוארד רובינסון (ועוד יום אחד)
ב- 27 בינואר 1863, הלך לעולמו אדוארד רובינסון. רצינו לעשות ערב לכבודו, שיוקדש להבנת תרומתו העצומה לחקר ארץ ישראל, ובעיקר - ערב לכבוד ספרו החדש של פרופ' חיים גורן המבוסס על הארכיון של רובינסון.
כאשר שנזכרנו שהתאריך 27 בינואר, מאז סוף מלחמת העולם השנייה מנציח את יום שחרור מחנה ההשמדה אושוויץ, ולכן גם יום השואה הבינלאומי, דחינו ביום אחד את האירוע. אז מעתה יהיה הערב - 'בסימן 158 שנים ויום אחד למותו' של המלומד האמריקני הזה.
יש משהו טוב בכך שנעסוק הפעם בסיפור מדהים ומשמח, להבדיל מסיפורים מדהימים וקטסטרופליים. ערב יום השואה הבינלאומי הוקדש לדמויות בהחלט אמיצות, מיוחדות ויוצאות דופן, אבל על רקע קטסטרופלי. הנה לינק למעוניינים בהרצאה שהעברתי על אותם שורדי השואה: לוסטיגר - הקרדינל היהודי, האח דניאל - מצילם של יהודי גטו מיר והאחות פאולה לינק להרצאה
על רקע זה ראוי שיהיה מעבר למשהו שמח, לסיפור על חיים של הישגים אחרים. ובכל זאת יש דמיון: כמו אלה שסיפרתי עליהם ביום השואה בינלאומי, גם האישיות של רובינסון היא יחודית, נחושה, ו-בעלת אמונה אדירה בבורא עולם. ככה זה כשאתה פרוטסטנט מהעדה הנקראת "קונגרגציונלים" בצפון אמריקה, במאה ה- 19. וכך הוא היה: איש אדוק. ולא סתם אלא איש עם תשוקה דתית למדע. או אולי איש עם תשוקה מדעית לדת.
אדוארד רובינסון וכנסייה בניו אינגלנד
עלי להודות: לולא ידעתי מי הוא היה, הייתי בטוחה שאדוארד רובינסון הוא שמו של שחקן קולנוע: אדוארד... רובינסון...
נשמע מושלם לקריירה של משחק, אלא שלפנינו אדם שהוירטואוזיות שלו לא הייתה על הבמה, אלא ביכולת לקשור בין הספרים לשטח. על כן הוא אבי המדע של הגאוגרפיה של ארץ הקודש. אבי הגאוגרפיה המקראית. אין ספק שהיה פנומן.
לא לחינם חלף פרופ' גורן שוב ושוב על פני היערות של ניו-אינגלד בדרכו לקלינטון (שם של מקום!) ומשם לבוסטון ונבר גם פה וגם שם באלפי דפים ומכתבים שהשאירו רובינסון וסמית אחריהם. גורן הגיע גם ללונדון ולגרמניה כדי להשלים את המחקר בהשוואה עם ארכיונים נוספים. איזה כיף להיות החוקר של החוקר החשוב ביותר של ארץ הקודש במאה ה-19. כיף, אבל גם עבודת נמלים. עבודת בילוש. קריאת דפים מצהיבים, כתובים בכתב יד. אולי בגלל זה זה ארך המחקר עשר שנים ורק בשנה האחרונה יצא הספר לאור בשעה טובה.
כותרת הספר והאתיקה הפרוטסטנטית
שם הספר, לכשעצמו, הוא סמן לדמותו של רובינסון:
The loss of a minute is just so much loss of life: Edward Robinson and Eli Smith in the Holy Land
מאחר והספר יצא באנגלית (בהוצאת Brepols המכובדת!), אז כמובן שהכותרת באנגלית.
אלא שפרופ' גורן לא המציא את המשפט הראשון. המשפט מצטט את רובינסון בעצמו, והוא נבחר ככותרת לספר.
איזו כותרת מרהיבה! בעברית זה פחות או יותר: "הפסד של דקה, כמוהו כהפסד של חיים": אדוארד רובינסון ואלי סמית בארץ הקודש.
אישית אני "זורמת עם זה": מי שמכיר אותי יודע שאני נוהגת לדלג על לילות. פעם בשבוע בממוצע אני מדלגת על לילה, כי פשוט אין מספיק זמן בשביל לחיות (אל תגידו לי שזה לא בריא. זו דרך חיים ואני דווקא סבורה שזה מוסיף לבריאותי). עכשיו נחזור לרובינסון...
מדוע המשפט הזה לא מפתיע אותי? ראשית, משום שרובינסון ניצל את שנות חייו במלואן: מחקר, ניידות גאוגרפית בין שלוש יבשות, נישואים, תכתובות אישיות וכתיבה מחקרית, כנסים.... שנית, משום שזה היה המילייה הדתי- תרבותי של צפון אמריקה. וגם של גרמניה הפרוטסטנטית (לא פלא שנסע ללמוד בגרמניה, התחתן בגרמניה והתנייד בין השתיים). זהו האתוס הפרוטסטני המפורסם, האומר ש-עבודה היא שליחות, הזדמנות וגם זכות. שליחות מאז "בזיעת אפך תאכל לחם", זכות שניתנה לאדם והזדמנות להוכיח לאלוהים ולעצמך מהי נחישות ואמונה.
השילוש הקדוש של חריצות בעבודה, צניעות דתית ותודעת שליחות - הוא האתיקה הפרוטסטנטית. ובתמורה, מלבד תחושת הסיפוק האישית, יש לאתיקה הפרוטסטנטית גם תוצאות חומריות: שגשוג כלכלי.
האמירה המפורסמת "time is money" הגיעה מאותה הסביבה האידאולוגית והדתית: לזמן יש משמעות. 'למרוח זמן' זה חטא! הזמן הוא נכס שיש לנצל, הוא מתנה שקבלנו בחינם מאלוהים. בזבוז הזמן משול לחילול השם. אז אם אפשר למדוד את תפוקת הזמן בכסף - זה טוב, וזו עדות לכך שלא נרדמת. "הפסד של דקה, כמוהו כהפסד של חיים"!
אז זה היה הנוף התודעתי של אנשי ניו אינגלנד, כמו עוד קהילות ברחבי צפון אמריקה.
הנוף הטבעי והנוף הדתי של ניו אינגלנד
אדוארד רובינסון נולד בניו אינגלנד אשר בצפון אמריקה בשנת 1794.
איזה נופים ראה בילדותו? מן הסתם יערות אין סופיים ההופכים לקראת החורף לשלכת המפורסמת עם צבעי זהב בוער, כתום ואדום. ויש גם אגמים וגבעות רכות.
איזה שכנים ואנשים פגש שם? לבנים, פרוטסטנטים, אנשים חרוצים ואדוקים.
איזה אופקים היו לאדוארד הילד מניו אינגלנד? אופק אחד היה גדול ורחוק יותר מכל היערות של ניו אינגלד! אופק שהובילו לנופים שונים בתכלית השינוי מסביבתו הגאוגרפית. היה זה אופק המזרח, עם נופיו של המקרא. ארץ הקודש.
כך מתאר רובינסון את האופק אשר לאורו גדל:
"כמרבית בני ארצי, בייחוד בני ניו-אינגלנד, הטביעו מראות התנ"ך חותם עמוק בליבי מאז ימי ילדותי הראשונים. בשנות בגרותי התפתח רגש זה לכלל תשוקה עזה לבקר בעצמי במקומות משמעותיים כל כך בהיסטוריה של המין האנושי. ייתכן שאין ארץ אחרת בעולם כולו, שבה נפוץ כל כך רגש כזה, כמו בניו-אינגלנד. אין ארץ אחרת שבה כתבי הקודש ידועים יותר, או זוכים להכרה גדולה יותר. משנותיו הראשונות מורגל שם הילד לא רק לקרוא בעצמו תנ"ך. הוא גם קורא או מאזין לתנ"ך בתפילות הבוקר והערב של המשפחה, הוא לומד בו מדי יום ביומו בבית הספר של הכפר ובבית הספר של יום ראשון, ומאזין לו בדרשות השבועיות בכנסייה.
וכך, ככל שהוא גדל נקשרים השמות סיני, ירושלים, בית לחם והארץ המובטחת, לזיכרונותיו הראשוניים ביותר ולרגשותיו המקודשים... במקרה שלי, נקשרה לכל זה, לאחר מכן, גם מוטיבציה מדעית"
האדם אינו רק תבנית נוף מולדתו , האדם הוא גם תבנית נוף חלומותיו וגעגועיו. הפרוטסטנט האמריקני חלם על המקרא, התגעגע אל האבות, נשם את רוח הנביאים. שלא לדבר על ישוע. המאה ה 19 הייתה חלון ההזדמנויות האולטימטיבי לגלות את האופק הזה.
חלון ההזדמנויות של המאה ה-19
בצדק חששו העות'מנים במהלך שנות שלטונם מ'הפרנקים', כלומר מאנשי המערב, שהיו מגיעים לשטחם מדי פעם. 'התעניינות גיאוגרפית' מעוררת חשד מוצדק שמדובר בריגול. ומסיון בקרב האוכלוסיה המקומית יכול פוטנציאלית לעורר חברה רדומה (אין דבר שהשלטון העות'מני רצה יותר מאשר חברה רדומה).
אין צורך לשנן את כל ההתפתחויות הפוליטיות שאפשרו את הפתיחה של המרחב, אבל נזכיר על קצה המזלג מה זהתחולל בראשית המאה -19: השינוי הגדול כרוך בדמותו של מוחמד עלי.
מוחמד עלי, מפקד מזהיר ושליט בעל יוזמות פיתוח, קיבל את השלטון על מצרים אחרי שהצרפתים סולקו ממנה ב 1801 ואח"כ נקרא לדכא את מרד היוונים בחלק אחר של האימפריה. מוחמד עלי עשה עבודה לא רעה, גם אם נכשל בדיכוי היוונים המורדים, וציפה בתמורה לקבל שליטה במרחב סוריה - פלשתינה. כאשר הסולטאן סירב - לקח מוחמד עלי את חלקו בכוח, במאבק צבאי, ומשנת 1832 היה השליט במרחב הכולל את ארץ הקודש.
כדי לזכות בתמיכת המערב, שינה מוחמד עלי את חוקי המשחק שהיו נהוגים באימפריה. במקום קבעון וסגירות - פתח אפשרויות, הנהיג רפורמות, והראה יחס אחר וחיובי כלפי עולי הרגל, כלפי החוקרים והמסיונרים מהמערב. תחנות מסיון נפתחו במקומות שונים, נציגויות של מעצמות מערביות וכיו"ב.
לתוך חלון ההזדמנויות הזה נכנס אדוארד רובינסון ובזכותו יכול היה לערוך את מסע המחקר המופלא שלו באופן מיטבי.
לולא הגיע בשנים האלה הספורות שבהן שלט מוחמד עלי (שלט עד 1840)- לא היה מתאפשר לו המחקר בסדר הגודל הזה. בנוסף, זכה לעוזר מהמעלה הראשונה, למי שהיה יד ימינו לאורך המסע - המסיונר המלומד אלי סמית. אלי סמית כבר חי במזרח מזה מספר שנים, פעם באיזמיר ופעם בבירות,הכיר את החיים תחת מוחמד עלי וידע לנצל את האפשרויות שנוצרו. מבלעדי אלי סמית, אשר ידע ערבית על בוריה, שהיה מלומד בתרבות המקומית ובעל רשת קשרים עניפה - כיצד היה רובינסון צולח את המסע? פרופ' גורן נותן לו את הכבוד הראוי לו. בפרק החמישי בספר, מקדיש לו גורן מחצית מהפרק ומכנה אותו "השותף שאינו מוערך דיו".
בקיצור: שלושה הם אלה אשר אפשרו את המחקר פורץ הדרך של ארץ הקודש במאה ה- 19:
אדוארד רובניסון, המלומד הדגול
אלי סמית, המסיונר איש השטח במזרח
מוחמד עלי, השליט "המארח"...
הנוסע המתמיד (וגם - כמה עולה גמל מקהיר לעקבה?)
אדוארד רובינסון יצא מניו יורק למזרח ב 17 ביולי 1837. כיום זה מסע של 24 שעות מקסימום, כולל שעות ההמתנה למזוודות בנמל התעופה... לרובינסון זה היה קצת יותר ארוך וכלל אי אלו עצירות:
ליברפול, לונדון, בריסל, קולון, פרנקפורט, ברלין, וינה, טריאסט, קורפו, פיראוס, אתונה, עד ההגעה לאלכסנדריה ב 30 בדצמבר. (גילוי נאות: דילגתי על חלק מהתחנות). במצרים חיכה עד שהגיע המסיונר אלי סמית ב 25 בפברואר ואז החל מסעם המשותף לצורכי מחקר:
קהיר, סואץ (עוד כל מיני מקומות שאינני מזהה כלל), עקבה, ערי הנבטים בנגב המערבי, חברון, ירושלים , שומרון, ים המלח, ירושלים, עזה, חברון, פטרה, ירושלים, דמשק, נצרת, הר תבור, הכינרת, טבריה צפת, צור, צידון, והגעה לבירות ב- 27 ביוני 1838.
אני התעייפתי רק מכתיבת התחנות הללו. מה עשה בכל התחנות האירופאיות בדרך? ובעיקר, מה חפץ לגלות בארץ הקודש שגרם לו להגיע למקומות שקודם כמעט לא הייתה בהם רגל חוקר? לאיש זה, אשר שלט בלימודי המקרא והגאוגרפיה באופן כה פנומנלי, הייתה הכרות אבסולוטית עם כל מה שנכתב אי פעם על ארץ הקודש והיה לו תכנון מדויק מה הוא רוצה לראות, לגלות ולחקור.
ואכן הוא ראה מקומות מוכרים, אבל גם זיהה אתרים שלא היו ידועים. רובינסון עשה מהפיכה בתפישת ארץ הקודש. זיהוי האתרים הלא מוכרים היה שרטוט מחודש של הגיאוגרפיה הקדושה.
לטובת המבצע הזה נדרש תכנון מדויק והערכות לכל הפרטים הטכניים: כמה עולה גמל מקהיר לעקבה? (10$) כמה יעלו 5 גמלים מחברון לפטרה וחזרה? (70$) וכמה עולה מתורגמן? (בל תיפול רוחכם... 12$ לחודש!). האם ידעתם שיש הבדל בין גמל מצרי לגמל בדואי? (מעכשיו תדעו שגמל בדואי סוחב פחות משקל!). איזה כלי מדידה ותצפיות צריך לקנות לדרך?
בקיצור, לאחר הכנות של שנים, יוצאים אדוארד רובינסון ואלי סמית מקהיר ובמסע של שלושה וחצי חודשים נולד אותו מחקר פורץ דרך. בשימוש בכלים מדעיים, חשיבה ביקורתית ובעזרת בלשנות (!) - נולדה הבנה אחרת של הגאוגרפיה הקדושה. ארץ הקודש לא תראה יותר באותו אור של העבר... וכמובן גם על כך נדבר בערב השקת הספר.
סיום:
אחרי המסע המפרך, רובינסון כמעט ומת ממחלה (מלריה?) אבל דווקא אחרי שייט בדנובה... למזלו של המדע - נשאר בחיים. כי בגרמניה (Halle) חיכו לו אשתו וילדיו והוא יכול היה סוף סוף לשבת ולכתוב את יצירת חייו. בתוך הקורפוס המרשים של Biblical researches in Palestine, Mount Sinai and Arabia Petrae - "מחקרים מקראיים של פלשתינה, סיני וערביה פטרה".
על "מחקרי פלשתינה, סיני וערביה פטרה" של רובינסון נכתב רבות. החידוש במחקרו של פרופ' גורן, הוא בחומרים שעולים מקריאתם של יותר מאלף מסמכים בארכיונים של רובינסון וסמית, בארה"ב ובגרמניה, המתארים זכרונות בזמן אמת. לא היה אז וידאו ולצערנו לא ליוו מצלמות את המסע ההיסטורי הזה. המכתבים והמסמכים שנכתבו הם העדות בת הזמן.
המכתבים והמסמכים היו בארגזים שם בקלינטון ובבוסטון אשר בניו אינגלנד, עד שהגיע ישראלי מראש פינה והוציא מהם חומרים למסע מחקר.
מוזמנים להצטרף לערב עם פרופ' חיים גורן ואיתי על ספרו החדש,
יום חמישי, 28 לינואר 2021 בשעה 19:30 (ללא תשלום)
להרשמה לחץ כאן
בתכנית: דברי ברכה - פרופ' בוני רובין ופרופ' יינון שבטיאל
* גילוי הארכיון של אדוארד רובינסון – פרופ' חיים גורן
* המבט הפרוטסטנטי והקלויניסטי על ארץ הקודש ואתריה – יסכה הרני
* מי אתה אדוארד רובינסון ומי הם שותפיך – פרופ' חיים גורן
* שאלות לחוקר, למחקר ולנושא הדרכת פרוטסטנטים – יסכה הרני ופרופ' חיים גורן
· הערב ללא תשלום וניתן יהיה לרכוש את הספר בערב זה בהנחה
Comments