top of page

הבלוג של יסכה הרני

חיפוש
תמונת הסופר/תyisca harani

הכתרת המלך צ'ארלס השלישי על האבן של יעקב אבינו: לגיטימציה ממעל ומתחת

עודכן: 28 בספט׳ 2022

במהלך שנים של הוראה על ההיסטוריה של הנצרות, הזדמן לי להרצות על הקשר בין הכנסייה והמלוכה באירופה. החל מכלוֹבִיס הראשון (488 לספירה) המלך המרובינגי הראשון שנטבל לנצרות, דרך קרל הגדול (שנת 800), נפוליון (1804, דוגמה פחות טובה לקשר מלוכה – כנסייה...) ועד אליזבת השנייה (1953).

נהגתי להראות קטעי וידאו מטקס ההכתרה של מלכת אנגליה בכנסייה האנגליקנית והייתי אומרת בחיוך: "תיבדל לחיים ארוכים המלכה אליזבת השניה, אלא שקשה לי להמתין עוד לטקס הבא"...

מדוע קשה להמתין? כי לאחר שלימדתי עליו לא מעט, נמלאתי ציפייה לחזות בבואו של החפץ המסוים שבלעדיו אין הכתרה. ואין הכוונה לכתר, או לשרביט. בטקס ההכתרה באנגליה יש משהו נדיר ויחיד במינו. המלך צ'רלס, כקודמיו במשך מאות שנים, יזכה בכתר לראשו, אך לא פחות חשוב, ולמרות שפחות נוצץ – הוא יזכה במושב אבן מיוחד לישבנו...



שני כסאות במעמד ההכתרה: הכסא הכהה עם מסעד מחודד הוא הכסא של אבן סקון.


מה המיוחד במושב זה מלבד שהוא עשוי באופן מפתיע מאבן? שהחפץ הוא "משלנו"! אבן מארץ הקודש, אבן מתקופת התנ"ך... ודווקא האבן הזו תעניק את הגושפנקא הראויה למונרך חדש באנגליה.


 

אבן סקון Scone (מבוטא: skoon)


העיתון הבריטי "טלגרף", פירסם לאחרונה את הכותרת הבאה: "אבן סקון תחזור ללונדון לצורך הכתרתו של המלך צ'ארלס השלישי", והרחיב:

"כאשר אליזבת השנייה הוכתרה בשנת 1953 במנזר וסטמינסטר, כס המלכות שלה הוצב מעל הסמל ההיסטורי המכונה גם אבן הגורל. מקורות מאשרים כי אבן הגורל, המכונה גם אבן סקון, תועבר מטירת אדינבורו ללונדון לצורך הכתרת המלך החדש."


בעיתונות האנגלית פורסמו התמונות הבאות של העברת האבן מסקוטלנד לווסטמינסטר:


הבאת אבן סקון מסקוטלנד ללונדון בימים אלו, לקראת ההכתרה של המלך צ'רלס השלישי.


חובבי היסטוריה אנגלית ומטיילים מזדמנים בסקוטלנד, התוודעו לקיומה של אבן סקון המפורסמת, ואולי אף צפו בה מונחת בטירת אדינבורו. האבן היא סמל היסטורי למונרכיה באנגליה ובסקוטלנד, ועל כן זכתה לכינוי "אבן הגורל". במשך מאות שנים שימשה האבן בטקסי ההכתרה של מלכי סקוטלנד עד שנתפסה ונלקחה בשנת 1296, על ידי המלך אדוארד הראשון. מלך רב פעלים זה הגיע, בין היתר, לעכו ב-1271 במסגרת מסע הצלב התשיעי. הוא גם היה למלך הראשון באדמת אירופה אשר ציווה לגרש יהודים מארצו ב-1290. אבל בתולדות אנגליה הוא מפורסם בכך שהכניע את ווילס ואת סקוטלנד והפך למאחד הגדול של הממלכה. כסמל להכנעת הסקוטים, ומתוך הבנת המשמעות של אבן סקון - הוא לקח אותה ללונדון והרכיב אותה לתוך כס המלכות המוצב במנזר ווסטמינסטר.


המלך אדוארד הראשון במרכז התמונה, מורם ומתנשא מעל המלכים שהכניע: ווילס מימין וסקוטלנד משמאל


מאז ימי אדוארד הראשון, שהתה האבן בלונדון מאות שנים, עד סוף המאה ה - 20. מאז ימי אדוארד הראשון ועד היום - יושבים עליה הנבחרים למלוכה האנגלית בטקסי הכתרתם (כגון בהכתרתה של אליזבת ב-1953 ובטקס הקרוב, של המלך ה-40 במספר, צ'רלס השלישי).


הכסא בצד ימין שונה מהכסא בצד שמאל. הכסא הגבוה והמחודד הוא הכסא בו מושב האבן


בשיאו של הטקס הדתי, יניח הארכיבישוף מקנטרברי כתר זהב (במשקל של כ- 3 ק"ג!) על ראשו של המלך החדש. הכתר יובא ממצודת לונדון, ויחזור אליה לאחר הטקס.

לעומתו תגיע האבן ממרחק רב ביותר: האבן תעשה מסע של 500 מייל מטירת אדינבורו ללונדון! ואת אותו מרחק היא תעבור בדרכה חזרה בתום הטקס.



אז היכן ביתה ולמי שייכת אבן סקון? אדינבורו או ווסטמינסטר?

זו בדיוק השאלה.

 


גניבת האבן: סקוטים מבקשים להחזיר את האבן "הביתה"


אחרי מאות שנים שהאבן שוכנת בווסטמינסטר, עלתה האבן לכותרות בכל העולם בשנת 1950, שלוש שנים לפני שהנסיכה דאז, אליזבת, עלתה על כס המלכות. מעשה שהיה כך היה: קבוצה של סטודנטים סקוטים מאוניברסיטת גלזגו פרצה למנזר ווסטמינסטר וגנבה אותה. איאן המילטון (סטודנט למשפטים), הצליח להיכנס למנזר דרך דלת צדדית בשעות המוקדמות של בוקר חג המולד, וביחד עם קיי מתיסון, אלן סטיוארט וגווין ורנון, יצאו עם האבן והעבירוה במכונית פורד לסקוטלנד.

הגניבה התגלתה כמעט מיד, אולם התלמידים הצליחו להתחמק מהמשטרה במשך מספר חודשים. לבסוף נמצאה האבן במנזר מימי הביניים, בעיירה הסקוטית ארברואת', באפריל 1951.

בעקבות השערוריה, ולמרות המסורת להחזיק את האבן בווסטמינסטר הוחלט בשנת 1996, על החזרת האבן באופן רשמי לסקוטלנד ומאז היא נשמרת בטירת אדינבורו המלכותית.

(היו ששערו שמדובר בתרגיל פוליטי של מי שהיה ראש הממשלה אז, על מנת לקנות קולותיהם של בוחרים סקוטיים...).



באתר של טירת אדינבורו כתוב: "היום, זהו אחד האוצרות היקרים המוצגים בחדר הכתר, אותו מבקרים מיליוני אנשים מדי שנה. פעם נוספת תעזוב האבן את סקוטלנד להכתרה במנזר ווסטמינסטר." האתר אישר שהאבן אכן תעשה את המסע של 500 מייל ללונדון לקראת ההכתרה הראשונה מזה יותר מ-70 שנה.


 

אבן חול אדמדמה – אך מקורותיה של אבן סקון בארץ יהודה (ואשרי המאמין)!


ברברה טוכמן כותבת בפתח ספרה הנהדר 'התנ"ך והחרב':

"מאות שנים פנו האנגלים לארץ ישראל בחפשם את מקורותיהם כדרך שדג הסלמון שוחה בחזרה מן הים אל מקורות נהר לידתו"

ובהמשך מוסיפה:

"בתחילת העידן האנגלו סקסי, לאחר ההמרה השניה לנצרות במאה השביעית, החלה האגדה על מוצאם של האנגלים במזרח לקנות לה שליטה".

הרעיון שמתיישבים פיניקים אכלסו את חופי אנגליה, אולי כבר בימי שלמה המלך, שימח את האנגלים... כך יכלו לטעון למקור קדום כמו שיש ליוונים. מלומד בן המאה ה-17 בשם Aylett Sammes, אפילו 'הוכיח' קשר בלשני בין פניקית לוולשית...


הצורך העצמי של האנגלים לזהות את מוצאם בימי קדם ועם עולם התנ"ך היה גדול מכדי שיסתפקו במקורם הפניקי. לצורך זה גייסה המסורת האנגלית את דמותו של יוסף הרמתי מהברית החדשה, כשליח אשר ניצר את האנגלים, כמי שהיה מאבות אבותיו של המלך ארתור וכאיש אשר 'על הדרך' נשא עמו את הגביע הקדוש לאדמת אנגליה. אם לא היה די בכך - אז גם 'חרבו של דוד המלך' התגלגלה אל המלך ארתור (!) ושיא השיאים הוא נדודיה של האבן שהייתה למראשותיו של יעקב אבינו – דרך אירלנד לסקוטלנד ולבסוף לכס ההכתרה האנגלי.

אז זוהי אבן סקון : האבן ההיא, המוזכרת בספר בראשית, ואשר אלהי אברהם יצחק ויעקב, איפשר לה להיות אבן ההכתרה של המלכים בקצה העולם (של אז).

מסעה של האבן מהמזרח מתואר בספר Scotichronicon (שפירושו -הכרוניקה הסקוטית). הכרוניקה מספרת על האבות הקדמונים שהגיעו ממצרים, ובספינתם – האבן.



 

סולם יעקב כחוליה בין שמיים וארץ, בין מלאכים ובני אדם.


בספר בראשית בפרק כ"ח מתוארת פרשה מדהימה:

וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. יא ...וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו; וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא. יב וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. יג וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק; הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ-לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ. יד וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה; וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ. טו וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת: כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ. טז וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר, אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה; ... כב וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים...

הרבה נכתב על הפרשה כגון המיקום של האירוע (בדרך לחרן? בבית אל? אולי בירושלים?) וכגון כוונת המסופר (להציג את קדושת הארץ? לחבר בין העם והארץ בקשר קדוש?). הפן המופלא ביותר בסיפור הוא כמובן עלייתם וירידתם של המלאכים בסולם. על האפשרות לפרשנות מיסטית של הסולם כתבתי בעבר כאשר עסקתי בנזיר והמיסטיקן מסיני – יוחנן איש הסולם "קלימקוס".

בהקשר של עולם המלוכה והכנסייה, נדמה לי שהרעיון "ליבא" את האבן מארץ התנ"ך לסקוטלנד, נועד לבסס את קדושת ארץ הסקוטים, את זהותם ואת בחירתם האלוהית של מלכיה. שהרי במקום שמלאכים עולים ויורדים - צדיקים גמורים עומדים, ויורשי בית יעקב הם המלכים הנשענים על אותה האבן.

כאשר הכניע אדוארד הראשון את אירלנד וסקוטלנד, ביקש את אותה הלגיטימציה ועל כן לקח את האבן ללונדון. הזכות לשבת על כס המלוכה מתאפשרת רק לנבחרים. אבל מלוכה ללא כס הכתרה אינה מתאפשרת. וכס ההכתרה לא יוכל להעניק את הגושפנקא מבלעדי האבן הקדושה. האבן של סולם יעקב שדרגה את הנבחרים להיות מלכים בחסד האל.



בקרוב ישב על האבן המלך צ'רלס השלישי. הוא יתישב פיזית על האבן ויתישב תרבותית על ברכי אותה מסורת עתיקה. כקודמיו הוא יודע שהאבן תוכיח לבני עמו את מעמדו הלגיטימי ואת עצמתה של המשכיות ושל מסורת אבות.


אני מאחלת בהזדמנות זו שנזכה ויתקיים בנו הכתוב בפרשת סולם יעקב: "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ"

וגם: "וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה."

ואם נזכה לראות מלאכים עולים ויורדים -

אז שיביאו לנו בשורות טובות. שנה טובה!

 

אובראמרגאו


סיכום שלושה מסעות בבוואריה וצפייה במחזה הפסיון של אובראמרגאו (עם קהל צמא ידע, תרבות וסקרנות): היה מרתק. בראיון לעמנואל אלבז בערוץ הכנסת ספרתי בקצרה על המשמעות של מה שראינו (לחץ על הקישור).



953 צפיות0 תגובות

Comments


bottom of page